מאת: אראל
נכתב ב: 23:10:08 02.04.2026, כתוספת/תגובה ל: מדרשי הלכה של חכמי המשנה והתלמוד
במדרש ספרא על
ויקרא כה10: "
וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאֵתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ
לְכָל יֹשְׁבֶיהָ ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ
", דרשו "
יושביה - בזמן שיושביה עליה, ולא בזמן שגלו מתוכה. היו עליה אבל היו מעורבבים -- שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה -- יכול יהיה היובל נוהג? תלמוד לומר 'יושביה'.
לכל יושביה -- נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות
"
(
ספרא).
ופירש מלבי"ם: "
הדרור היא להעבדים היוצאים לחירות, לא אל כל יושבי הארץ. ולכן פירשו חז"ל
(מובא בערכין דף לא ובירושלמי דשביעית) שהוא תנאי --
רק אם יש כל יושביה, ורק אם יושבים איש על מקומו, שזה מורה כינוי
יושביה , לא בזמן שגלו מקצתם, או שאין יושבים בנחלתם
"
(
מלבי"ם, התורה והמצוה סימן יט) .
וכן פסק הרמב"ם: "
משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות, שנאמר "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", בזמן שכל יושביה עליה; והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט, אלא כולן יושבים כתקנן. בזמן שהיובל [נוהג בארץ] נוהג בחו"ל, שנאמר יובל היא בכל מקום, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית
. "
(
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י ח) .
ואני תמה: מדוע גלות של חלק מהשבטים מונעת את קיום מצוות היובל בשאר השבטים? מה אשמים העבדים והעניים בשבטי יהודה ובנימין בכך ששבטי ראובן וגד גלו - מדוע שלא יקבלו את חירותם ואת אחוזתם? ומדוע דווקא עשירי יהודה ובנימין, בעלי-העבדים וכרישי-הקרקעות, מרויחים כביכול מהגלות של שבטי ראובן וגד?
דרשות נוספות בנושא זה נמצאות בתלמוד בבלי,
ערכין לב ב - לג א:
"
מאי טעמא דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא? - דכתיב
(
נחמיה ח יז ): "
ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל... ותהי שמחה גדולה מאד
" -
אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?! אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע: מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה. ואומר
(
דברים ל ה ): "
והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה
" -
מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו
.
ואידך? - דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב {נחמיה ח} ישוע: בשלמא משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי לא ליבעי רחמי
?
-
והא כתיב "אשר ירשו אבותיך וירשתה"! - הכי קאמר: כיון דירשו אבותיך, ירשת את
.
-
ומי מנו שמיטין ויובלות? השתא משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות, עזרא דכתיב ביה
(
עזרא ב סד ): "
כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושש מאות וששים
"
הוה מני?! דתניא
: (
ספרא על ויקרא כה י ): "
משגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות שנאמר
, (
ויקרא כה י ): "
וקראתם דרור בארץ לכל יושביה
"
בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן. יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג? תלמוד לומר לכל יושביה בזמן שיושביה כתיקונן ולא בזמן שהן מעורבין
". -
אמר ר' נחמן בר יצחק: מנו יובלות לקדש שמיטין
.
הניחא לרבנן, דאמרי שנת חמשים אינה מן המנין; אלא לרבי יהודה, דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן, למה לי? בשמיטין סגיא! - הא ודאי דלא כרבי יהודה
.
-
ולא מנו שמיטין ויובלות? והכתיב
(
ירמיהו לד יד ): "
מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך
",
והוינן בהו "מקץ שבע שנים" והכתיב
(
דברים טו יב ): "
ועבדך שש שנים
",
ואמר רב נחמן בר יצחק: שש לנמכר ושבע לנרצע! ההוא בתוכחה כתיב, וקאמר נביא השלחתם
.
והכתיב
(
ירמיהו לד י ): "
וישמעו וישלחו
"! -
אלא אמר ר' יוחנן: ירמיה החזירן ויאשיה בן אמון מלך עליהן. ומנא לן דהדור? דכתיב
(
יחזקאל ז יג ): "
כי המוכר אל הממכר לא ישוב
" -
אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל?! אלא מלמד שהחזירן ירמיה. ומנלן דיאשיה מלך עליהן? דכתיב
(
מלכים ב כג יז ): "
ויאמר מה הציון הלז אשר אני רואה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים על המזבח בית אל
",
וכי מה טיבו של יאשיהו בבית אל? אלא כשהחזירן ירמיהו יאשיהו מלך עליהם. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא
(
הושע ו יא ): "
גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי
"..
ואני תמה: האם באמת יאשיהו שלט על כל 12 השבטים, כולל ראובן גד וחצי מנשה בעבר הירדן המזרחי? מהתנ"ך לא נראה כן. יאשיהו אולי שלט בבית-אל, בנחלת אפרים הסמוכה ליהודה, אבל אין כל ראיה שהגיע רחוק יותר.
ניתן לפרש את המקורות בשתי דרכים: